לא מצאתי חוקי ״שבץ־נא״ (Scrabble) המותאמות לעברית.
שבץ־נא הרשמי נמכר כבר עשרות שנים, אבל החוקים בקופסה הם כלל-לשוניים ולא משקפים את האופי המיוחד של העברית. לא מצאתי חוקים כאלה ברשת, וגם בפורומים לא מצאתי תשובות.
להלן הצעה לחוקים שניסינו והצליחו.
אבל קודם כל, למה להתיר עברית רב-תקופתית? למה לא רק העברית בת ימינו, כפי שבסקראבל באנגלית לא מתירים את האנגלית של צ׳וסר או של ביאוולף ?
כי ״עברית בת ימינו״ לא מוגדרת. האקדמיה ללשון העברית שואפת להגדיר את השפה, תמיד תוך התנצלויות רבות שהיא לא כופה כלום, אבל היא לא מסוגלת להוציא מהתחום צורות ומילים שלא בשימוש. זה לא אפשרי. האם נוכל להגיד ש״בֹּאנָה״ ו״בלֶכְתִּי״ אינן עברית (וש״אינן״ אינה עברית) כי דוברי השפה לא ממש משתמשים בהן, ובעצמם קצת מבולבלים (איך לא) האם הצורות תקניות?
תקופות
- כל תקופה של עברית מותרת לפי שפה ״סטנדרטית״: מה שמופיע במילון ודקדוקים.
- מילוני עברית תנכית כוללים כל מילה, גם מילים יחידאיות, משובשות, ובקושי מובנות, ולכן הן מותרות.
שפה בלתי-סטנדרטית
- שפה בלתי-סטנדרטית לא מתקבלת. (אבל הכל בתנ״ך מותר, כאמור.)
- ״טעויות״ או צורות כתיב חריגות בכתובות ארכיאולוגיות, המצאות פואטיות של פייטנים, וסתם עברית עילגת מכל תקופה לא מתקבלות.
כתיב
- כתיב מלא וחסר מותרים, לפי כללים של עברית מודרנית או כל תקופה.
- מדובר בצורות כתוב מקובלות: למשל, לא תתקבל, חס ושלום, „לִיכתוֹב“
צורות של מילים
- כל נטיה, תחילית וסיומת מותרת.
- לדוגמא, ״הֲתִראוּהו״, ״וּכְשֶתִּפְסַקְנָה״, ו-״שִׂמְלַת״ מותרות.
מילים שאולות
- מילים שאולות מותרות רק אם נשאלו עד תקופת חז״ל (עד 500 לסה״נ).
- כך, ״קינמון״ מותרת, אבל ״פסיכולוגיה״, ו״הארד-דרייוו“ אסורות.
- הסיבה: בעברית בת ימינו משתמשים בכל כך הרבה מילים שאותות שאי אפשר להבחין מה תקני.
מילונים
- באנגלית, בוחרים מילון סטנדרטי ומסתמכים עליו. שחקן יכול לערער על מילה. מילה מוטעית או אמיתית מביאה להפסד תור של מי ששיחק או של המערער, בהתאם.
- בעברית,
- ייתכן שצריך לשחק בצורה פחות פורמלית, כך שהשחקנים מחליטים ביחד על מילה כלשהי.
- מאידך, אפשר לבחור מילונים ולהסתמך עליהם.
- רק מילונים מקיפים
- אולי מילון לכל תקופה
- אפשר מילונים בנייר או ברשת
___________________
למעוניינים בסקראבל ביידיש, ראו כאן .